הַחַיִּים וְהַמָּוֶת בְּיַד הַלָּשׁוֹן

🎧 להאזנה לשיעורים המקוריים בקול הלשון:

פרק א  ·  פרק ב

עשרה מרגלים דיברו כמה משפטים בלבד — ובגללם נגזר על דור שלם למות במדבר, ועל הדורות הבאים נגזרו חורבן שני בתי המקדש וכל צרות הגלות. שיעור זה מתבונן בעוצמה הבלתי נתפסת של מילים בלבד, בלי כל מעשה, ומגלה שאותו כוח עצמו — הפוך בכיוונו — הוא שיכול להציל חיים ולהביא ישועה.

מתוך התבוננות בחטא המרגלים רואים שאף על פי שנראה לנו שדיבורים הם דבר קל, שאינם מעשה ממש — דיבורים של גנאי, של נרגנות, גרמו מיתה, צרות וחורבן, רק על ידי דיבורים בלבד. ואם אנו מבינים שעל ידי דיבורים אפשר, חלילה, להגיע לאסון על אחת כמה וכמה, אנו מבינים את גודל הכוח של הלשון — כוח אדיר. אם אדם אינו משתמש בכוח הלשון כראוי, הוא גורם מוות — כמו שכתוב: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן". דווקא הודיה שאדם מוציא מפיו במילים — כוח זה הוא כוח אדיר מאוד, שהמוות והחיים תלויים בו. וכשם שחלילה על ידי נרגנות נגרמים מיתה וצרות, כך על ידי דיבורים של קדושה אדם משפיע חיים ושפע טוב לו ולכל הסביבה שלו.

אותו יהודי התחזק לא רק במחשבה, אלא גם במילים — מילים של ישועה, מילים של אמונה. יש כוח במילים. לא מספיק להודות לה' רק במחשבה, לא מספיק לחשוב — צריך להוציא את המילים מהפה, כי לכוח המילים יש השפעה שאי אפשר לתאר. "הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן" — צריכים להתחזק בעניין ההודיה דווקא בדיבורים; זה טוב גם במחשבה, אבל זה לא מספיק. יש כלל: "הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר" — אדם שבאמת מדבר, מגיע לאמונה — וכך גם דיבורי הודיה משפיעים על האדם, יותר מהכרה שכלית בלבד: הם מקרבים אותו לקדוש ברוך הוא, ומחזקים אותו בו כל הזמן.